פסגת יהודה בע"מ נ' טלילה

פסק דין

תביעה לפינוי דיירת מוגנת מבית עסק.

כללי

1.הנתבעת שכרה מהתובעת, בשכירות מוגנת, מושכר הידוע בשם בית מלון "שלווה" הנמצא ברח' האר"י 14 תל אביב, בהתאם לחוזה שכירות מיום 24.6.90 (להלן בהתאמה: "המושכר" ו"חוזה השכירות").

בשלהי שנת 2005 ביצעה הנתבעת במושכר עבודות בניה (להלן: "השיפוץ").

בעקבות השיפוץ, הגישה התובעת כנגד הנתבעת תביעת פינוי בת.א. 14506/06. בפסק דין שניתן ביום 28/8/07 התקבלה תביעת הפינוי, אך ניתן לנתבעת סעד מן הצדק (להלן בהתאמה: "התביעה הקודמת" ו"פסק הדין"). הנתבעת שילמה לתובעת את הסך של 100,000 ₪ שנקבע כסעד מן הצדק והפינוי לא בוצע.

להשלמת התמונה יצויין, כי שני הצדדים הגישו ערעורים על פסק הדין, אך חזרו בהם.

עוד יצויין, כי לתביעה הקודמת קדמה תביעת פינוי שנדחתה, כך שהתביעה הנוכחית היא התביעה השלישית לפינוי המושכר.

עילות הפינוי

2.התובעת טוענת לשורה של עילות פינוי:

הפרת חוזה השכירות בשל שינוי מטרת השכירות במושכר ובשל השכרת המושכר לשוכרי משנה. המושכר אינו משמש עוד כבית מלון, אלא הפך לבית דירות המכיל עשר יחידות עצמאיות שהנתבעת משכירה לשוכרים שונים לתקופות ארוכות.

הפרת חוזה השכירות בשל שינוי במבנה המושכר. במהלך השיפוץ שעשתה הנתבעת, היא הפחיתה את מספר החדרים מ- 12 חדרים ל- 10 חדרים.

הפחתת מספר החדרים במושכר מהווה עילת פינוי בגין גרימת נזק למושכר בזדון.

הפרת חוזה השכירות בשל מניעת האפשרות של התובעת ובאי כוחה להיכנס למושכר.

השכרת יחידות הדיור לאחרים וגביית דמי שכירות משוכרי המשנה מהווה עילת פינוי בגין הפקת רווח בלתי הוגן מהמושכר.

בהשכרת יחידות הדיור לשוכר משנה ובהפסקת ניהול בית מלון במושכר, הנתבעת הפסיקה את פעילותה במושכר ובפועל היא נטשה אותו.

3.הנתבעת מכחישה את קיומן של מי מעילות הפינוי.

לענין השימוש במושכר

4.בפתח פרק זה ראוי לציין, כי בחוזה השכירות, במקום המיועד לציון מטרת המושכר, לא נרשמה מטרת השימוש במושכר. עם זאת בכותרת חוזה השכירות נאמר כי: "המשכיר משכיר והשוכר שוכר את בית מלון "שלוה" " .

בתצהירו של מאיר אריאל, בעלה של הנתבעת (ענ/1, להלן: "אריאל"), מיום 20.9.06 אשר הוגש במסגרת התביעה הקודמת צוין, כי המושכר הושכר למטרת בית מלון (סעיף 2 לתצהיר), כך שלמעשה שני הצדדים מסכימים כי זו היתה מטרת השכירות.